הדת השומרונית

הדת השומרונית
السامرية

מזוזה שומרונית
מזוזה שומרונית
שורשים, סיווג והנהגה
זרם	דת
קבוצה	שומרונים
מספר מאמינים	840 (2021)

הדת השומרונית (בערבית: السامرية) היא מכלול המסורות והמנהגים המונהגים על ידי עדת השומרונים. הדת השומרונית נחשבת לדת מונותאיסטית, אברהמית ואתנית. לפי האמונה השומרונית, שמה של הדת נגזר מהמילה "שֹמְרִים", כלומר שומרי התורה, לפי הנוסח המצוי בידם. הם מדגישים את נאמנותם לדת משה, כפי שמשתקפת מחמשת חומשי התורה. לשומרונים גרסה משלהם לחגים המקובלים ביהדות וכן מנהגיהם שונים מאלה הנהוגים בעם היהודי. השומרונים מאמינים בחומשי התורה ובספר יהושע, אך אינם מאמינים בשאר הנביאים והכתובים. עיקרי אמונתם מתבטאים בנוסח קצר זה:

אימנתי בך ה', ובמשה בן עמרם עבדך, ובתורה הקדושה, ובהר-גרזים בית אל וביום נקם ושלם.

בעשורים האחרונים השתקמה מעט אוכלוסיית בני הדת השומרונית, ונכון ל-2021 היא מונה כ-840 נפשות, מרביתם חיים בקריית לוזה שבהר גריזים ובעיר חולון.

עיקרי האמונה השומרונית

עשרת הדברים בפרשת ואתחנן, בנוסח השומרוני לעומת נוסח המסורה - מהדורת צדקה, נמצא בין היתר במוזיאון השומרונים - גריזים - ראו את החלל הריק בנוסח המסורה במקומו של הדיבר העשירי בנוסח השומרוני

השומרונים מאמינים בחמשת עיקרי האמונה הבאים:

• קיום אל אחד, אלוהי ישראל. אמונה היא באחדות הבורא שהיא אחדות מוחלטת. הוא - עילת העילות, והוא ממלא את העולם כולו. טבעו לא ניתן להבנת בני האדם, אלא לפי מעשיו ועל-פי התגלותו לעמו וחסדיו שהראה להם.
• הספר הקדוש היחיד הוא תורת משה שהוכתבה למשה בן עמרם. הם נאמנים רק לקיום החוקים הכתובים בתורה. התורה נבראה לפני בריאת העולם ומי שעוסק בה מובטח לו שיש לו חלק בעולם הבא. השינוי העיקרי שבו לעומת התורה שבידי היהודים הוא בעשרת הדיברות. בדיבר העשירי מופיעה הפרשה הקשורה בבנית המזבח בהר גריזים (ראו תמונה משמאל). אין השומרונים מכירים בתורה שבעל פה הרבנית, עיקר תורתם היא התורה שבכתב ומעט תורה שבעל פה על פי גרסתם. כמו כן אין הכרה בנביאים ובכתובים למעט ספר יהושע השונה מאוד מנוסח המקרא.
• משה הוא לא רק אדון הנביאים אלא גם הנביא היחיד שקם מעולם, תוך הדגשת דברי ספר דברים לפיהם "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים". משה איננו אדם ככל ילוד אישה - הוא יצור מיוחד במינו. הוא דומה יותר למלאך מאשר לאדם. רוב התפילות מקושרות עם משה. לו מוקדשת השירה ומבחר האגדות. הוא גם הגואל העתיד לבוא - "התהב" - המשיח, שיביא גאולה לעולם כולו.
• הר גריזים (במסורת השומרונית: הרגריזים) הוא מקום הפולחן שנבחר בידי אלוהים. השומרונים אינם מכירים בקדושת ירושלים והר הבית. לטענת השומרונים, בהר גריזים התרחשו האירועים הבאים: עקידת יצחק, יהושע בן נון הציב בהר את מצבת אבני בני ישראל, המשכן נבנה עליו לאחר שיהושע עבר את הירדן. גם המזבח שנח בנה אחרי המבול, מזבח אדם ושת וגן העדן ממוקמים בהר גריזים.
• האמונה בתורת הגמול ובעולם הבא. עיקרון זה התגבש מאוחר יותר^{[דרושה הבהרה]}. השומרונים מאמינים ביום נקם ושלם (אחרית הימים) שבו דמות בשם תַּהֵבּ (נביא, מעין משיח, אך בניגוד למשיח היהודי אינו מלך או שליט) משבטי יוסף, שיהיה נביא כמשה ויפעל כמותו ארבעים שנה^{[דרושה הבהרה]}, יביא לחזרתו בתשובה של כל בני ישראל. התַּהֵבּ יגלה את מקום המשכן שנגנז בהר גריזים בסוף תקופת הרחותה, וכך תסתיים תקופת הפנותה ויתחדשו ימי הרחותה. מותו וקבירתו לצד קבר יוסף בשכם תביא לתחיית המתים.

ספר אבישע

עלייה לרגל להר גריזים - 2006

ערך מורחב – ספר אבישע

ספר אבישע נחשב בעיני השומרונים לספר התורה העתיק ביותר. השומרונים העלימו את קיומו מעין זרים. עם זאת הכריזו על ערכו וקדמותו. הספר שימש ראיה לשומרונים לא רק לקדמות דתם, אלא גם לעליונות הנוסח השומרוני על הנוסח המסורה של תורת משה. אם כי, המחקר משער שהספר נכתב רק בימי הביניים, בסביבות המאה ה-11 לספירה.

השומרונים נוהגים לקרוא בספר אבישע רק פעם בשנה, ביום הכיפורים. בשאר ימות השנה הוא נשמר בכספת.

חגים ומועדים

השומרונים מחויבים לעלייה לרגל להר גריזים שלוש פעמים בשנה: בחג הפסח ובחג המצות שבא מיד אחריו, בחג השבועות ובחג הסוכות.

יום השבת

השבת היא היום החשוב ביותר בדת השומרונית כיום, אף יותר מיום הכיפורים. השומרונים לא משתמשים באש וכן לא בשום מכשיר חשמלי לאורך כל השבת אף אם הודלק קודם השבת, ומיד עם כניסת השבת השומרונים מנתקים את כל מכשירי החשמל בבית. הם לא משתמשים במזגן ואפילו מכבים את המקרר. בשל כך שגם השימוש בפלטת שבת אסור, סעודת יום השבת תהיה מורכבת מאוכל קר בלבד. עם זאת, לפני כניסת השבת קיים היתר להדליק את האורות שיצטרכו במשך השבת, למשל בחדר האוכל, על בסיס הכתוב בתורה: "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". דין "פיקוח נפש דוחה שבת" קיים גם בדת השומרונית, ובמקרה חירום רפואי מזעיקים השומרונים עזרה רפואית עם הטלפונים, ואף במקרה הצורך ייסעו ברכב אל בית החולים.

מנהגי התפילה ביום השבת מורכבים מארבע תפילות: תפילת ליל שבת, בוקר, צהריים ותפילה בצאת השבת. לאחר תפילת הבוקר, מנהג השומרונים להתכנס כל המשפחה יחדיו לצורך קריאת בפרשת השבוע. כמו כן, נוהגים השומרונים להתלבש בבגדים מסורתיים מיוחדים ביום השבת, הכוללים כובע וכתונת פסים. מנהג השומרונים הוא שהנשים אינן מגיעות כלל לבית הכנסת בשבת. כמו כן, אין לנשים בגדים מיוחדים ליום השבת, והמנהג היחיד הוא שהאישה לא תלבש מכנסיים.

חג הפסח וחג המצות

טלאי הפסח נצלים על ידי כוהני דת שומרונים בהר גריזים

במשקוף הבית כתמי דם קרבן הפסח

חג הפסח תופס מקום חשוב במיוחד בחיי הקהילה של השומרונים ושיאו הוא זבח פסח שבו הם מקריבים כ-40 כבשים. הזבח מתקיים בקריית לוזה ומשתתפים בו כל השומרונים והוא גם מושך מאות תיירים ומבקרים מדי שנה ומאובטח על ידי צה"ל. הכבשים נשחטים לקראת ערב פסח ונצלים בבורוֹת ואז נאכלים על ידי השומרונים בלבד. החלקים שלא נאכלו נשרפים עד הבוקר.

חג הפסח- הוא יום הזבח בלבד. שאר ימי החג נקראים חג המצות. במהלכם, כל השומרונים נשארים בקריית לוזה ואוכלים רק את המאכלים שהם מייצרים. המצה השומרונית היא רכה (בדומה ל"מצה הרכה", הקרויה "מצה תימנית", כמנהג כמה עדות ביהדות) ומזכירה את הפיתה העיראקית ונאפית על סאג'. בבוקר של היום האחרון של חג המצות (שביעי של פסח) כל השומרונים עולים אל פסגת הר גריזים, הנמצאת בדרום מזרח ההר, סמוך לקריית לוזה, ושם עורכים תפילה.

מדיה וקבצים בנושא הקרבת הפסח השומרוני בוויקישיתוף

השבוע לפני חג השבועות

השומרונים מתחילים את ספירת העומר ממחרת השבת שבחול המועד של פסח (חג המצות), ולכן חג השבועות נחוג תמיד ביום ראשון בשבוע (50 ימי ספירת העומר שהם 7 שבועות ועוד יום אחד), כמו בלוח הקראי ובלוח השנה במגילות קומראן. בחג השבועות מתקיימת עלייה לרגל לפסגת הר גריזים, כמו בחג פסח ובחג הסוכות. בעלייה לרגל משתתפים כל השומרונים.

חכמי השומרונים קבעו כי את חג השבועות יחוגו שבעה ימים בדומה לחג המצות וחג הסוכות, שכן מבחינתם, מעמדו של חג השבועות שווה לשני המועדים של העלייה לרגל. שבעת ימי חג השבועות מתחילים בשבוע שלפניו ביום שני, והחג עצמו, שבו עולים לרגל, חל ביום השביעי מתחילת החג.

להלן סדר ימי חג השבועות:

יום פתיחת שבעת ימי החג מכונה יום קהלה - יום הקהל. הוא נקרא כך כי זה היום שבו נקהלו בני ישראל "השומרים על האמת". היום בו התכוננו לקראת העלייה לרגל, בפעם השנייה במשך השנה (הפעם הראשונה היא בחג הפסח). יום זה מוקדש לביקור, תוך כדי שירה ותפילה, באתרים המהווים את תחומי גן העדן העתידי, שהם התחומים של בית הבחירה, "הרגרזים בת אל". המקומות שכל העולה אליהם לרגל במועדם וזובח את זבח הפסח בהם יוצא ידי חובתו בקיום המצווה לעלות לרגל "במקום אשר בחר ד' לשכן את שמו שם" - אצל השומרונים: הר גריזים.

היום השני בשבעת הימים נקרא יום מקרתה או יום מעמד הר סיני, ותמיד הוא יחול ביום שלישי בשבוע. ביום זה מתכנסים בבתי הכנסת בערב לתפילה מיוחדת.

ביום השלישי בשבעת הימים, נערכת תפילה מחצות הלילה ועד הערב. היא מוקדשת לזיכרון מעמד הר סיני. שרים פיוטים וקוראים את התורה כולה.

חמשת הימים הראשונים מותרים בעבודה.

בימים הרביעי והחמישי בשבעת ימי החג, ביום חמישי ושישי בשבוע, עוברים השומרונים לבתיהם ב"קריית לוזה" על הר גריזים לצורך ההכנות לעלייה לרגל. ביום השישי, יום שבת בשבוע, מוקדשת התפילה לתיאור מתן תורה. ומשום כך נקראת השבת הזאת "שבת הדיברים". במרכז התפילה פיוט שחובר במאה ה-14, המתאר את מעמד הר סיני.

היום השישי של החג הוא יום השבת בשבוע והוא מכונה: שבת עשרת הדברים. השבת המוקדשת כולה לאזכור עשרת הדברים שנאמרו במעמד הר סיני.

חג השבועות

חג השבועות עצמו מתחיל בלילה של יום ראשון (בשעה 1 אחר חצות) בתפילה בבית הכנסת ולקראת הבוקר, בשעה 4:00, המתפללים עולים ברגל לפסגת הר גריזים כשהם מתפללים ללא הפסקה. הם עוברים מתחנה לתחנה:

1. מקום ה"אבנים", המקום בו, לפי אמונתם, נמצאות 12 האבנים שיהושע בן נון הציב בעת הכנסו לארץ ישראל.
2. מקום מזבח אדם ושת בנו.
3. מקום "גבעת עולם".
4. מקום "אלהים יראה" - בו היה, לפי אמונתם, האייל שנראה בסבך לאברהם העוקד את יצחק בנו.
5. מזבח יצחק.
6. מקום מזבח נח.

בעבר זיהו במקום שתי מצבות יעקב בתחנה השלישית^{[דרושה הבהרה]}.

הנשים עולות לרגל להר בנפרד מהגברים. הן לא משתתפות באופן פעיל בתפילות. בעלייה לרגל משתתפים כל בני הקהילה, ללא יוצא מהכלל.

החג מסתיים בארוחה חגיגית.

ראש השנה

בדת השומרונית משמעותו של ראש השנה ("יום תרועה") שונה מביהדות. היות שאמנם החודש השביעי מוזכר בתורה כפותח את השנה, אך אין אזכור מפורש בתורה לכך שהראשון בחודש הוא היום הראשון של השנה, אין השומרונים מתייחסים אליו כראש השנה העברית וכינוי הרשמי הוא "ראש החודש השביעי", אף שלעיתים קרובות גם בני העדה מכנים אותו בשם "ראש השנה", בהשפעת היהודים. יום זה מסמל את היום הראשון מבין עשרת הימים הנוראים שבין ראש החודש השביעי ליום הכיפורים. עם תחילת החג, מנהג השומרונים לתקוע בשופר בבתי הכנסת - מעשה שמכריז על כניסת החג. בסיום תפילת הלילה, פונים השומרונים לבתיהם לסעוד את סעודת הלילה.

תפילת הבוקר בראש השנה נערכת עם עלות השחר, ונמשכת כ-7 שעות. סעודת הבוקר שנערכת לאחר התפילה, בדומה ליום השבת, מורכבת ממאכלים קרים, ולא ממאכלים שחוממו בחג עצמו. לאחר הסעודה נוהגים כהני העדה לארח את בני הקהילה בבתיהם, ולכבד אותם במאכלים ובמשקאות משכרים.

ימים נוראים

הימים הנוראים (הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים) בדת השומרונית באים לידי ביטוי בתפילות ייחודיות הנערכות בוקר וערב, מדי יום. בסוף כל תפילה, נוהגים השומרונים לקרוא את הפרשה האחרונה בתורה, את שירת האזינו ואת ברכת משה לשבטים לפני מותו.

יום הכיפורים

כל השומרונים צמים במהלך יום הכיפורים, כולל ילדים קטנים ואף תינוקות. רק תינוקות שיונקים ממשיכים לינוק, ואילו התינוקות שנגמלו צמים. במקרים של פיקוח נפש ודאי, דוחים את הצום. התפילות בבתי הכנסת נערכות מתחילת יום הכיפורים ועד לסיומו ללא הפסקה. ישנם שומרונים שלא הולכים לישון בבתיהם ומנמנמים בבתי הכנסת. הנשים משתתפות בתפילות (שלא כמו בשבתות) והן אינן מופרדות מהגברים. בניגוד לנהוג ביהדות, השומרונים אינם תוקעים בשופר בסיום החג.

חג הסוכות

סוכה לדוגמה במוזיאון העדה השומרונית

סוכה שומרונית, הנבנית בתוך הבית

השומרונים חוגגים את חג הסוכות במשך שבעה ימים ככתוב בתורה. את הסוכות בונים השומרונים בביתם, תחת תקרת הבית. עד המאה ה-16 היו השומרונים בונים את הסוכה תחת כיפת השמים, אך בשל מעשים של חילול הסוכה מצד שכניהם הערבים, החליטו השומרונים לשנות את המנהג.

הסכך בסוכה השומרונית עשוי מפירות "הדר" - שפירושו אצל השומרונים פירות עם הדר ויופי. הם נוהגים לצאת לפני סוכות לפרדסים ולמטעים ובוחרים פירות יפים ומושלמים. במרכזו אתרוג גדול (בימינו בדרך כלל מזן תימני בשל גודלו) והוא מסודר בצורה ייחודית.

מצוות הסוכה אצל השומרונים משולבת עם מצוות ארבעת המינים וכך בסוכה ניתן למצוא את ארבעת המינים, בין השאר - פירות הדורים, ענפי עץ תמר (ראו מעל הסכך), ענפי ער אציל ריחניים.

בזמן החג, השומרונים נוהגים להתארח איש אצל רעהו ודלתם פתוחה לכל מאן דבעי.

ביום הראשון של סוכות נערכת תפילה על פסגת הר גריזים ובה משתתפים כל בני הקהילה.

שמחת תורה

ביום האחרון של חג הסוכות, הוא שמיני עצרת מציינים השומרונים את חג שמחת תורה. יום זה הוא יום שבתון האסור במלאכה כמו שאר החגים, ומנהג השומרונים להוציא את ספר התורה מחוץ לכותלי בית הכנסת ולהקיף את שכונת השומרונים בקול שירה, תופים ומחולות.

תפילות, בתי כנסת ותשמישי קדושה

בתי הכנסת בעבר

"שמע ישראל" בכתב שומרוני, משמש כסמל הדת השומרונית

בית-הכנסת השומרוני דומה ביותר לבית הכנסת היהודי - אף כי קיימים גם הבדלים. ההבדל הבולט הוא כיוון בית הכנסת: הר גריזים בשומרוני, הר-הבית שבירושלים ביהודי. הבדל נוסף הוא בכתובות: בכתב גופו ובתוכן.

קווי הדמיון

1. מקומו החשוב בחיי-הקהילה. בית הכנסת משמש את העם, ולא את הכהנים. נערכות בו סעודות מצווה ומלמדים בו תורה לילדים.
2. שמו של המוסד - בית-כנסת, בית-העדה. מכאן גם שמו בעברית וגם בשפה השומרונית 'כנשתא' פירושה עדה.
3. תפקידו כמקום תפילה, קריאת התורה ולימוד. בית-הכנסת השומרוני כמו בית הכנסת היהודי נועד מלכתחילה לקיום מצוות קריאת התורה בציבור. בשלב שני נוספה לקריאה גם התפילה וכך הייתה הקריאה אט-אט לחלק מהתפילה.
4. פרטי קריאת-התורה. לדוגמה, ביום ראשון של פסח השומרונים קוראים את פרשת 'משכו' (שמות, י"ב), כמו המנהג שהיה אצל יהודי בבל וכיום מקובל בכל עדות ישראל, אך בניגוד למנהג היהודי הארץ ישראלי שהיה בתקופת המשנה והתלמוד לקרוא את פרשת 'שור או כשב' (ויקרא, כ"ב, כ"ו ואילך).
5. הווי התפילה בשבת (זמן התפילה, הטלית, מקומה של האשה בבית-הכנסת).
6. האמנות בבית-הכנסת.
7. כיוון התפילה למקום הקדוש: הר גריזים.
8. מקום הפתח.
9. צורת המבנה.
10. בניית המקווה בצמוד לבית-הכנסת.

הבדלים שבין בית-הכנסת השומרוני והיהודי מובאים להלן:

1. מקומו של הכוהן.
2. נוסח הכתובות, לשונן וצורת כתיבתן.
3. הזיקה להר גריזים.

בתי הכנסת בהווה

שער הכניסה לבית כנסת שומרוני בחולון. הכיתוב על השער: "ברוך אתה בבאך, ברוך אתה בצאתך"

כיום קיימים ארבעה בתי כנסת שומרוניים פעילים: שניים בחולון ושניים בהר גריזים. בית הכנסת בשכונה השומרונית הישנה בשכם הפסיק את פעילותו עם עזיבת השומרונים ב-1988 ונותר סגור, בשנת 2016 נפתח לתפילת ראש חודש אחת, בית הכנסת מתוחזק ומשופץ על ידי הקהילה. כמו כן מצויים ברחבי הארץ שרידים של בתי כנסת שומרוניים עתיקים. בראש כל בית כנסת נמצא ארון הקודש, בתוך מובלעת בקיר לכיוון החוץ, הפונה לכיוון פסגת הר גריזים. מעל ארון הקודש כתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוככם". מעל בית כנסת או מעל שער הכניסה ישנה מנורה (מגן דוד אינו מופיע בבתי כנסת שומרוניים). סימן נוסף שמופיע מעל שער הכניסה וגם על הקירות הפנימיים הוא המשפט "שמע ישראל" המעוצב בצורת להבה והוא מעין הלוגו השומרוני ונמצא גם בתוך הבתים של השומרונים. כך השומרונים מקיימים את מצוות "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, יג). אין איורים בתוך בתי הכנסת, ועל הקירות מרבים לתלות מסגרות עם פסוקים מהתורה. הרצפה מכוסה בשטיחים והמתפללים יושבים או עומדים על הרצפה כשהם משאירים את הנעליים בחוץ (רק הזקנים יושבים על כיסאות). ספרי התפילה מונחים על שרפרפים. השומרונים נוהגים להשתחוות כשהם מצמידים את הידיים כסמל לעשרת הדיברות. אין עזרת נשים והנשים לא משתתפות בתפילות, למעט ביום כיפור כשהן לא מופרדות מהגברים.

התפילות בבתי כנסת מתקיימות בשבתות ובמועדים. התפילות כוללות פסוקים מהתורה וכן פיוטים בעברית ובארמית (בהיגוי שומרוני מיוחד) שחוברו באלף הראשון לספירה. סידור תפילה שומרוני נקרא דַּפְתֵר. התפילות בשבת נערכות במתכונת קבועה מזה כ-800 שנים שכוללת: תפילה ביום ששי בערב שנמשכת כשעה ומסתיימת עם שקיעת השמש. בשעה שלוש בלילה לערך השומרונים קמים לתפילת הבוקר שמסתיימת עם זריחת השמש. מיד אחרי תפילה זו, בני הקהילה מתחילים לקרוא את פרשת השבוע (לפי החלוקה השומרונית) בבתיהם, עם קרובי משפחה (דודים, אחים). בצהריים ישנה תפילה בת כשעה וחצי ובסיכום יש תפילת מוצאי השבת שמסתיימת עם שקיעת החמה. השומרונים אינם מאמינים בכוכבים כסמל ליציאת השבת. התפילות והפיוטים השומרוניים כוללים מאות מנגינות ומהווים סגנון מוזיקלי יוצא דופן שלא נמצא דומה לו בנעימת מוזיקליות של עמים אחרים, ולכן הוא מושך תשומת לב של מוזיקולוגים. השומרונים עצמם טוענים שמדובר במוזיקה ישראלית קדומה שהועברה מדור לדור עד ימינו.

כשרות

אין הכרה בכשרות היהודית - אכילת בשר מותרת רק אם הבשר הוא משחיטה שומרונית. 24 שעות לפני ביצוע השחיטה, על השוחט להיות טהור. השוחט מעביר את להב הסכין על צוואר הבהמה פעם אחת בלבד, כאשר ראשה מופנה להר גריזים. השומרונים נוהגים להמתין 6 שעות בין אכילת בשר לחלב, וכן להפך - בין חלב לבשר.

אכילת בשר אווז נחשבת לטאבו ועל כן מתנזרים הם מבשרו.

ברית מילה

ברית המילה נעשית ביום השמיני ללא דחייה, אלא אם מדובר במקרה חמור של פיקוח נפש ודאי. כמו כן אם התינוק נמצא באינקובטור ניתן לדחות את הברית, כי האינקובטור שקול לרחם האם. אולם אם מדובר בבעיה רפואית שאינה בוודאות תגרום למותו של היילוד, ברית המילה תתבצע במתכונתה. כך לדוגמה, במקרה של צהבת, אין השומרונים דוחים את המילה, בניגוד ליהדות, שגם בחשש קל לבריאות היילוד דוחה את הברית.

בימינו ברית המילה בקרב השומרונים מתבצעת על ידי מוהל יהודי מכיוון שאין שומרונים שעברו הכשרה והוסמכו לבצע את הליך המילה על ידי הרשויות.

פרטי לבוש

ילדים ונערים שומרונים תושבי הר גריזים בבית הכנסת בשכונתם

בכניסתם לבית הכנסת השומרונים מתכסים בטלית ששונה לגמרי מהטלית של היהודים כיום; זהו בגד לבן היורד עד לכפות הרגליים ובעל שרוולים ארוכים כאשר בכנף הטלית הימנית תפורים 22 כפתורים שמסמלים את מספר אותיות התורה ובכנף השמאלית תפורות 22 לולאות. מאחורי הטלית ישנו סמל המסמל את הציצית.^{[דרוש מקור]} מעבר לטלית השומרונית, ישנו גם הבגד נוסף דישדש^{[דרוש מקור]} שיכול להיות בצבעים שונים ואף עם שרוולים קצרים ואותו הם לובשים מתחת לטלית שאותה מורידים אחרי התפילה ונשארים עם הדישדש במהלך השבת^{[דרוש מקור]}.

בכניסה לבית כנסת ובזמן התפילה, השומרונים מכסים ראשם (אין הם חייבים בכיסוי ראש בימי חול וגם לא בטלית/ציצית - "והבדלתם בין הקודש ובין החול") בכיסויי ראש מגוונים. לרוב זהו תרבוש טורקי אדום עם חוטים שחורים. בני משפחת הכהנים בהגיעם לגיל מסוים (מבוגר) מלפפים את התרבוש ברצועת בד לבנה בשבתות ובמועדים או ברצועת בד אדומה בימי חול. שומרונים מבוגרים ממשפחות אחרות נוהגים אף הם להניח רצועת בד על התרבוש, אך היא דקה יותר ובצבע צהוב. פרט לזקני הכהנים שיש להם את כיסוי הראש המיוחד, רשאי כל שומרוני לחבוש כיסוי ראש שמתאים לו. למרות זאת כל שומרונֵי שכם חובשים תרבוש ואילו אחיהם בחולון חובשים גם כיסויי ראש אחרים וזאת בשל העובדה שתושבי שכם מרבים לנסוע לירדן, שם הם רוכשים את התרבושים. אצל השומרונים בחולון נפוצות כומתות בצבע שחור או סגול אותן הם רוכשים בתל אביב. כמו כן נפוצות הכיפות הסרוגות הגדולות והכיפות הבוכריות (ראו תמונות). חלק מהשומרונים נוהגים להחזיק מקל הליכה במהלך תפילה בבית כנסת וכן להעביר מחרוזת תפילה בין אצבעותיהם. לנשים השומרוניות אין לבוש מיוחד, הן רשאיות להתלבש על פי טעמן, אך נמנעות מללבוש מכנסיים ביום השבת.

מזוזות

מזוזה שומרונית, עליה כתוב "ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף", בכניסה לבית בהר גריזים.

המזוזה השומרונית היא לרוב לוח שיש שעליו חרוט המשפט "שמע ישראל", או חרוטים פסוקים מהתורה בסגנון "ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגף" (שמות, י"ב, כ"ג). את הלוח תולים מעל דלת הכניסה לבית. גם בתוך הבתים מרבים השומרונים לשים ברכות מהתורה על הקירות.

מצוות ומנהגים נוספים

חתם תורה (בר מצווה)

מושג ה"בר מצווה" אינו קיים בדת השומרונית בצורה המוכרת בדת היהודית. בעוד שבדת היהודית מחויב הילד במצוות החל מגיל 13 והילדה החל מגיל 12, בדת השומרונית מחויב הילד במצוות החל מיום לידתו. כך לדוגמה ביום הכיפורים, גם תינוקות שאינם יונקים מחויבים בצום ובשאר מצוות היום.

המושג המקביל לבר המצווה בדת השומרונית נקרא "חתם תורה". כבר ברגע שמקבל דעת ומסוגל ללמוד, הולך הילד השומרוני (בן או בת) אל אחד מכהני העדה ולומד את הכתב השומרוני, קריאתו ואת כל חמשת חומשי התורה ופרשנותם כפי המנהג השומרוני. בתום הלימוד שעשוי לקחת כמה שנים, לומד הילד בעל-פה את ברכת משה כפי שמופיעה בפרשת וזאת הברכה בסוף ספר דברים. ברגע שמסיים את הלימוד, נקרא הילד בשם "חתם תורה", או אצל הבנות - "חותמת תורה".

טקס חתימת התורה הוא המקבילה לטקס בר המצווה היהודי, אך כאמור - יכול להיחגג בכל גיל שהוא, תלוי בקצב התקדמות הלימוד של הילד. עיקרו של הטקס יהיה כאשר יעמוד הילד ויקרא בקול רם באוזני קהל המוזמנים את ברכת משה כפי שלמד אותה זה עתה. בתום הקריאה, יחלו החגיגות האופייניות לאירועים ביהדות, הכוללים סעודה, מוזיקה וריקודים.

תפילין

בניגוד למקובל ביהדות, שבו הילד מניח תפילין לראשונה בבר המצווה, בדת השומרונית אין מצווה מוחשית להנחת תפילין. את הפרשיות המורות על קשירת התפילין על היד ועל הראש מפרשים השומרונים במובנים רוחניים.

חתונה וגירושין

הליך החתונה בדת השומרונית מתחלק לשלושה שלבים:

• קידושין - קבלת הסכמה על הנישואין.
• אירוסין - הכרזה על הזוג כנשוי.
• נישואין - טקס הקראת הכתובה.

בשלב הקידושין מגיעים הורי החתן לבית הורי הכלה, ומבקשים את ידה של בתם עבור בנם. באם כל הצדדים הסכימו והיו להסכמה שני עדים, הליך החתונה יימשך כנוהג. זהו השלב היחיד בהליך החתונה שניתן לבטל ללא הליך גירושין רשמי, אף לאחר השלמתו.

בשלב האירוסין מוכרז הזוג כנשוי באופן רשמי. הטקס מתבצע במעמד הזוג, משפחתם, כהן העדה שמארס את הזוג ועוד שני עדים המוודאים שההליך מתבצע בהסכמתה של הכלה. לאחר השלמת האירוסין, לא ניתן לבטל את המשך הליך החתונה ללא גירושין רשמיים, ולכן בדרך כלל נוהגים לבצע את שלב האירוסין זמן קצר לפני שלב הנישואין.

מנהג נוסף, שאינו חלק רשמי מהליך החתונה, ומתבצע לאחר שלב האירוסין הוא "חינה" (מעין מסיבת רווקות עבור הכלה) ו"משכרה" (מלשון שיכר, מעין מסיבת רווקים עבור החתן), שבו נוהגים הזוג לחגוג את סיום רווקותם עם חבריהם, בשילוב של מנהגים ייחודיים המתקיימים בדת השומרונית.

השבת שלפני טקס הנישואין נקראת "שבת פותחת", שבו נוהגים להתארח הגברים של הקהילה בבית הורי החתן לקריאת פרשת השבוע. לאחר הקריאה מוגש כיבוד עבור האורחים. בצאת השבת מגישה המשפחה כיבוד עבור האורחים שאינם גרים בעיר.

שלב הנישואין מתבצע בדרך כלל כאירוע מושקע באולם אירועים. בשלב זה מתבצע טקס הקראת הכתובה במעמד כל מוזמני האירוע יחד עם שיירת כהנים. המנהג הוא שהחתן והכלה יושבים על במה מוגבהת אל מול כל המוזמנים כאשר ראשם מכוסה - ראשו של החתן בכובע וראשה של הכלה בהינומה. על הכתובה חותמים הכהן, שני העדים משלב האירוסין, החתן ואבי הכלה. בתום הקראתה, עוברת הכתובה למשמרת בידי אבי הכלה. המנהג השומרוני הוא שלא פותחים וקוראים בכתובה לאחר החתונה כלל, אלא אם כן הוחלט על גירושין. לאחר טקס הכתובה מתחיל אירוע שמחת החתונה, הכולל סעודה וריקודים.

הליך הגירושין הוא הליך נדיר יחסית בקהילה השומרונית. ההליך מתבצע על ידי הוצאת הכתובה ורישום ב"ספר כריתות". על פי הדת השומרונית, רק הכהן הגדול רשאי לבצע את ההליך, וזאת על מנת שתהיה לו הזדמנות לפשר בין הצדדים, ולקדם שלום בית.

השומרונים מוכרים כקהילה דתית בידי הרשות הפלסטינית, המכירה בנישואים וגירושים של כהני הקהילה. מאחר שבישראל הדת השומרונית אינה נחשבת ליהדות, וקהילת השומרונים היא קהילה ייחודית ומובחנת, גם משרד הפנים הישראלי מכיר בנישואים ובגירושים.

נידה

על פי הדת השומרונית, החל מהיום שראתה את דם הווסת, מחויבת האישה לשמור נידה שבעת ימים. בימי נידתה נאסר על האישה לגעת בחפצים או באנשים אחרים, וכן עליה להודיע לציבור שהיא כרגע בטומאת נידה על מנת שגם הם יזהרו מלבוא עמה במגע. בזמן הנידה מוקצים עבור האישה כלים מיוחדים לשימושה, שהוכנו במיוחד לימים אלו. מנהג השומרונים שבימי נידה של אחת הנשים, הנשים האחרות עוזרות לה ומבשלות עבורה, וזאת כדי להקל עליה לשמור על ימי טומאתה ביתר קלות. לאחר שבעת ימי הנידה, טובלת האישה במים ובכך מסיימת את ימי טומאתה.

גם לאחר לידה הנשים מחויבות לשמור טומאת נידה עם כללים מורחבים, בהסתמך על הכתוב בספר ויקרא. כאשר האישה יולדת בן עליה לשמור 40 ימי טומאה - 7 ימי נידה ועוד 33 ימי טומאה בדרגה מופחתת יותר, וכאשר יולדת בת, עליה לשמור 80 ימי טומאה - 14 ימי נידה ועוד 66 ימי טומאה בדרגה מופחתת יותר.

מנהגי קבורה ואבלות על המת

השומרונים כיום נוהגים לקבור את מתיהם בשני בתי עלמין: בית העלמין המסורתי בהר גריזים, ובית העלמין קריית שאול בתל אביב, בחלקה ייעודית לבני העדה.

כאשר נפטר קרובו של אדם, לפני טקס לוויית המת, מנהג השומרונים הוא שהמלווים עומדים סביב ארון הקבורה וקוראים את כל חמשת חומשי התורה. לאחר הקריאה, יוצאים המלווים בהליכה איטית אל עבר חלקת הקבר, בליווי שירת האזינו שבספר דברים. מנהג השומרונים לקבור את המת כאשר הוא לבוש בבגדי שבת מסורתיים, חבוש במגבעת ועטוף בטלית לבנה, וזאת בשל האמונה שבעת תחיית המתים, יקומו המתים עם בגדיהם המכובדים ויהיו מוכנים למעמדו הנשגב של היום. מטעמי טומאה וטהרה, נוהגים השומרונים לא לגעת כלל בגופת המת או בקברים.

בדומה ליהדות, גם הדת השומרונית מורה לקרוביו של המת לשבת עליו שבעה, וזאת כהסתמכות על הפסוקים המתארים את יוסף מתאבל על אביו שבעת ימים. בעת השבעה, נוהגים כלל השומרונים לפקוד את בית המת שבו יושבים האבלים. במשך שבעת ימי האבלות, מנהג השומרונים לערוך תפילות בבוקר ובערב, לעילוי נשמתו של המת.

"אורח והלכות הדת הישראלית"

זו הכותרת של ספר, המצוי בבית הספר הרם בעיר סינסינטי בארצות הברית, אשר התקבל מהאספן דוד מילר - ידיד השומרונים, אשר עסק בהוראת הלשון העברית לבני השומרונים בשכם בהתאם להמלצת יצחק בן-צבי.

כותרתו של פרק י"א לספר היא: "משמרת ימי האבל ויום המועד בין שמרים ליהודים" - מנהגי האבלות בקרב בני העדה השומרונית. להלן תיאור המנהגים:

• "משפט המת" הוא סוד מאת ה'. "לעת יצא זה הרוח מן הפגר, יהיה הפגר כנבילה" וכל הנוגע בו יטמא שבעת ימים.
• כאשר נודע כי קרב מועד מותו של האדם, יפנו את ראשו להר גריזים והכהן יעמוד מעל ראשו. הכהן יקרא חלק משירת האזינו ואת המשפט המופיע בראש הערך בלשון השומרונית:

כרזין ואמרים לית אלא אלה אחד, אימנותי בך ה' ובמשה בן עמרם עבדך, ובתורה הקדושה ובהר גריזים בית אל וביום נקם ושילם

• אחרי פטירתו של האדם, יקרא הכהן "שירות ותהילות גדלות לשם ברוך הוא".
• לאחר דברי הכהן, "יספדו לבכותו קריביו וכל בני דודיו".
• יכינו את התכריכים: כתונת לבנה, בגדי בד, בגד, אפוד, בגד בד ומצנפת - הכל בגדים חדשים. וירחצו את בשרו במים.
• לאחר מכן, קוראים קטעים מהתורה, מוליכים אותו לקבר ו"לעת יטמנו אותו בעפר יחתמו השירה באמרם ראו עתה כי אני אני הוא עד סוף התורה.
• הכהן יאמר דברי נחמה וינחם את קרובי המת.
• כל מי שעסק במת יהיה טמא שבעה ימים.

במחקר

במחקר האקדמי אודות הדת השומרונית קיימות שתי דעות באשר להתפתחותה. לפי דעה אחת, הדת השומרונית התפתחה מתוך היהדות כזרם נוסף. לפי דעה אחרת, הדת השומרונית התפתחה מתוך הדת שהייתה נהוגה בממלכת ישראל לפני חורבנה, והתפתחה במקביל להתפתחות היהדות. החוקר לסטר גראב כינה את הדעות הללו "העמדה הפולמוסית" ו"העמדה האפולוגטית" בהתאמה. בשנים האחרונות, העמדה האפולוגטית נעשתה רווחת יותר, והדעה המקובלת היא שהיהדות והדת השומרונית התפתחו במקביל זו לזו, כאשר כל אחת הייתה המשך רציף לפולחן הנהוג בממלכות יהודה וישראל, בהתאמה. עם זאת, העמדה הפולמוסית מביאה כהוכחה חזקה לשיטתה, שבעוד שבממלכת ישראל עיקר הפולחן היה בבית-אל הרי שאצל השומרונים הפולחן בהר גריזים.

ראו גם

• שומרונים
• קראים

לקריאה נוספת

• יצחק בן-צבי, ספר השומרונים, יד יצחק בן-צבי, מהדורה שלישית, תשל"ו - העורך: שמריהו טלמון, עורך משנה: ישעיהו גפני.
• ארנון דנצ'ו,השומרונים: בישול, מסורות, מנהגים ,ראש ירוק, תש"ס.

קישורים חיצוניים

• זאב ספראי, ‏בתי-הכנסת של השומרונים בתקופה הרומאית-ביזנטית, קתדרה 4, יולי 1977, עמ' 112-84 (גרסה טקסטואלית באתר סנונית)
• יצחק מגן, ‏המקוואות בקדומים ושמירת הטהרה אצל השומרונים, קתדרה 34, ינואר 1985, עמ' 26-15
• יאיר הופמן, תורת "יבוס" המזויפת ותורת "השומרים על האמת", באתר הארץ, 18 בפברואר 2011